היא סיפרה על כל מה שהיא עוברת בבית, על איך שבעלה חזר מהקרב, על ההתנהגות שלו ואיך שהשתנה לה פתאום ביום אחד.
עליה. על העבודה שנאלצה לעזוב בשביל הילדים, ועל בית הספר של הילדים שלוחץ עליה להעביר אותם לבית ספר אחר, לטובתם כמובן, כי הם לא עומדים בקצב.

על המשפחה והחברים. על זה שכמעט אף אחד לא יודע מזה, כי הם לא רוצים שיחשבו שאבא הגיבור שלהם צריך עכשיו עזרה, ושיחשבו שהם מסכנים או משהו.

כי הם לא. הם גיבורים ששלחו את אבא שלהם לקרב, והם גם יצליחו לעבור את זה עד שיחזור.

אבל אנחנו יכולים לעזור לה. ולילדים. ולא רק להם.

מאז אותה שיחה היא חיברה אותנו לקבוצות ווטסאפ ולעוד נשים רבות שמתמודדות עם אותן קשיים ולכולן – אין באמת לאן לפנות.

כי ב"ה, אבא חזר. והוא גם לא במילואים.
אבל הם זקוקים לנו. ורק אנחנו יכולים לעזור להם.